נבואני נ' אביגדור דן הובלות בע"מ ואח'

פסק דין

1.תביעה זו עניינה נזקי רכוש שנגרמו למכוניתו של התובע בתאונת דרכים שאירעה ביום 30.1.12 (להלן: "התאונה").

2.התובע בעל רכב מספר רישוי 818925 נהג ברכב בעת התרחשות התאונה (להלן: "רכב התובע").

הנתבעת מס' 1 בעלת משאית מספר רישוי 1075113 (להלן: "משאית הנתבעת").

הנתבעת מס' 2 מבטחת משאית הנתבעת, בבטוח צד ג', בעת התרחשות התאונה.

3.התובע טוען בעדותו בפניי כי בכביש 4 ליד "צומת מקסים" ארעה התאונה. התובע נסע על פי דבריו בנתיב הימני , זהה אור אדום ועל כן החל להאט בנסיעה. תוך כדי נסיעה התחלף האור לירוק ולגרסת התובע הוא המשיך בנסיעתו במהירות של כ- 70 קמ"ש. הנתיב שלו היה ריק. בנתיב משמאלו נסעה המשאית כאשר הייתה שנייה בסדר המכוניות בשיירה שלה. נהג המשאית החליט לפתע "לשבור ימינה" ופגע במכוניתו כשהוא משפשף את הצד השמאלי שלה. כתוצאה מכך "שבר התובע ימינה" על מנת להתחמק מן המשאית. פגע בעמוד ואח"כ עלה על המדרכה, חצה מעבר חציה ו"נחת" באדנית.

4.נהג משאית הנתבעת העיד כי נהג בנתיב האמצעי שהוא למעשה הנתיב הימני ביותר שכן הנתיב הנמצא לימינו הוא נתיב לתחבורה ציבורית. כאשר התקרב לצומת "מקסים" הרמזור התחלף לירוק היה לו טלפון והיה עליו לעצור על מנת לענות לשיחה. הוא עבר לנת"צ כדי לעצור לאחר הרמזור. לצורך כך אותת. כשהביט במראה בפעם הראושנה לא ראה את מוכנית התובע. בפעם השניה כשהביט, כשכבר החל לסטותת ימינה, כשהמשאית כבר באמצע הנת"צ, הרגיש מכה. להערכתו יתכן כי התובע נסע בנתיב מאחוריו וכשהוא ראה שהאור מתחלף לירוק חשב לעקוף מימין. הפגיעה במשאית הייתה באמצע המשאית. הוא מאשר כי יכול להיות שהיה לו "שטח מת".

5.לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים בפניי, עיינתי במסמכים שהוגשו ובכללם, הודעת הנתבע לחברת הבטוח, תמונות מוכנית התובע, הנני קובעת כדלהלן-

א.התובע מעיד כי נסע בנת"צ עוד לפני קרות התאונה, שכן הוא מכחיש כי סטה לנת"צ על מנת לעקוף את משאית הנתבעת. כל זאת לשיטתו, מאחר וחמש מאות מטר לאחר הצומת ביקש לפנות ימינה. התובע עשה דין לעצמו ונסע בנתיב לתחבורה ציבורית כאשר לא היה זכאי לעשות כן.

ב.הנתבע סטה לנתיב הימני, לנת"צ, כאשר על פי עדותו שלו כבר היה בכניסה לצומת אם לא בצומת עצמה. למרות זאת בחר לסטות ממסלולו למסלול אחר. הנתבע נטל על עצמו סיכון ניכר שעה בה עבר נתיב במהלך נסיעה בצומת.

ג.נכון הוא כי אם התובע לא היה נוסע בנת"צ התאונה הייתה נמנעת, אולם, נכון הוא כי אילו היה שם רכב אחר אשר זכאי לנסוע בנת"צ ונוהג בדיוק כמו התובע לא הייתה נמנעת התאונה. כלומר, התובע אכן פעל שלא כדין, אך אין בכך כדי לשלול מראש רשלנות נטענת של הנתבע, אשר היה עליו לצפות כי יכול וייסעו רכבים בנת"צ.

ד.הנתבע טוען כי התובע עקף אותו מימין שכן לא ראה אותו לפני כן במראה הימנית. יחד עם זאת מאשר הוא כי יכול והתובע היה ב"שטח מת" שלו.

ה.מוצאת אני כי אופן הפגיעה יכול לעלות בקנה אחד עם שתי הגרסאות.

ו.עוצמת הפגיעה במכונית התובע מעידה לטעמי כי סביר הוא שנסע במהירות גבוה מזו המתאימה לתנאי הדרך. שכן, כתיאורו פגע בעמוד בצד הדרך, במדרכה ולבסוף באדנית.

6.לאור כל האמור לעיל מוצאת אני לנכון להשית 75% מן האחריות לתאונה על כתפי הנתבעים ואילו ה- 25% הנותרים יש לראות בהם רשלנות תורמת של התובע.

7.באשר לגובה הנזק הנני מאמצת את חוות דעת השמאי מטעם התובע הקובעת כי התאונה הסבה נזק בסך של 7,923 ₪ וכן עלות שכר טרחת השמאי בסך של 870 ₪, סך הכל 8,793 ₪. הנני דוחה את התביעה לפיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 4,500 ₪.

8.לאור חלוקת האחריות ישלמו הנתבעים לתובע יחד ולחוד סך של 6,595 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך של 1,500 ₪.

כל הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום עוד התשלום במלא בפועל.

ניתן היום, ט"ז אב תשע"ג, 23 יולי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: